סתירה ובניין בחינוך| הגדרת חינוך והדרך להנחילה. חלק א
תובנה קטנה לפני שמתחילים. במשך כל שנותיי כיועץ חינוכי הגיעו אליי שלל שאלות/בעיות מהורים ומחנכים. יש כאלה ששאלו על הילד שמרטיב בלילה ואיך פותרים את הבעיה המטרידה. הורים שהתייעצו על חוצפה, בעיות תפקוד יומיות, חוסר בטחון עצמי, בעיות משמעת וסמכות, אלימות, שפה גסה ומה לא, באמת הכול מהכול. אפילו אמא אחת שהתקשרה לשאול אותי על בנה הצעיר בן ה16 שנוסע ללא רישיון ומסכן את כל אנשי השכונה (תשובה תתקשרי 100)
תאמינו או לא כולם היו מרוצים מהייעוץ (חוץ מהאמא שהייתה צריכה להתקשר 100) ואפילו המליצו לחברים ומשפחה וכך ברוך השם אני כבר יועץ חינוכי שנים רבות עם ניסיון שמטיב לבריות (ע"כ הפרסומת עבורי מבטיח).
אבל על איך מחנכים בפועל או מה זה חינוך? מעולם לא נשאלתי ומעולם לא פנה אלי הורה כדי להתחיל איתי תהליך על הנחלת החינוך לילדיו.
את מה שאתם (אני מקווה) תקראו כאן בשבועות הקרובים אני זוכה סוף סוף גם להעביר האלה ולא להשאיר רק לביתי הפרטי.
המקור התורני שהכי מזוהה למושג חינוך הוא הפסוק
ופסוק זה אהוב הוא על כל דרשני החינוך, ורבים אפילו נהנים לומר שהנה פסוק המלמד שיש להתנהג לכל ילד בצורה המתאימה לו, ושכל ילד יש לחנך אותו על פי הטבע שלו (יש שפרשו כך בפסוק כגון המלבי"ם בפירושו השני לפסוק).
אומנם באמת שהפירוש האמיתי והוא פשט הפסוק ממש
שפירושו הוא מתחילת דרכו, דהיינו מתחילת ימיו של הילד, כדי שימשיך בדרך זו בימי בגרותו. (עיינו נא במפרשי פסוק זה וגם בספר דברים כ, ה).
רבותינו כמובן הגדירו מספר הגדרות לתחילת הזמן, ואי"ה בשבועות הקרובים נרחיב על הגיל והזמנים. אך לא כעת.
אנחנו אי"ה רוצים להתמקד כעת מהו חינוך והאם מה שמגדירים בחוץ חינוך הוא באמת משהו שמתאים לנפש היהודי שבקרבנו? או שיש ביכולתנו גם להתעלם מאותם דברים או לכל היותר לנסות להבין שאין לנו להשקיע בהם יותר מידי זמן ואנרגיה. ונסביר.
שורש המילה חינוך- נגזר מלשון של חניכה, חנוכה. שהגדרתה לפי רבותינו התחלה (רש"י דברים כ, ה), ומילה זו מורה על כל דבר שאנחנו רוצים להכניסו לייעודו (רש"ר הירש במדבר ז, י).
לכן, כדי להבחין מהו חינוך יש לנו ההורים (כול הורה בעל כורחו הוא איש חינוך ולא רק בעלי התעודה ממשרד החינוך) לשער האם אותו מקרה בו אנו מתעסקים כעת הוא מקרה שאם לא נטפל בו יחמיר עד שדבר זה ילווה את הילד גם בבגרותו- בזמן הייעוד שלו. או שמא זו בעיה שיכולה לחלוף עם הזמן או לכל הפחות די לנו במעט השקעה לנטרלה.
למשל.
סביב שולחנו של הרבי מבריסק ישבו מספר רבנים ועסקנים ודנו בענייני הציבור, תינוק שהיה גם במעמד הנשגב, עלה מאחד הכיסאות על גבי השולחן והתחיל לזחול לכיוון הרב זצ"ל. הגאון לקח את התינוק והניח אותו בעדינות על הרצפה תוך כדי שהוא ממשיך לדבר אל השומעים. שוב טיפס התינוק על השולחן וזחל עליו, ושוב הרב נטל אותו בעדינות והניחו על הרצפה. וכשחזר הדבר על עצמו פעם נוספת , פנה אחד הנוכחים אל הרב ושאל אחר המחילה
ענה הגרי"ז זצ"ל
מסיפור זה (ע"פ הגדרת רז"ל) חינוך הוא מבט לעתיד בלבד! כל דבר שאין בו פגיעה בעתידו של הילד או כל דבר שאין בו בנייה הנוגעת לעתידו של הילד אינו חינוך, לכל הפחות הוא ייכנס למושג וגדר של: תרגול, הדרכה פשוטה, פעולה טכנית או אפילו התעלמות מצידנו.
לכן, מה שקורה בבתים רבים בהם הילד קופץ על הספה. אינו פגם חינוכי היות ואין כאן קלקול לעתידו מגוף המעשה. שלא מצינו גבר בריא בן 30 קופץ על הספה שלו. (לא כולל בזמן שזה מסוכן שכן צריך להוריד אותו מס' פעמים).
אך, לעומת זאת, ההערות החוזרות והנשנות של האמא המבוהלת מהילד "הלא מחונך" לעיתים הם כן פגיעה בחינוך שלו, מפני שככל שהילד ישמע את הדרישות (ספק צעקה ספק זעקת תסכול) של אמא כאשר היא צועקת שהילד ירד מהפסה והוא כמובן לא עושה זאת, זו כן פגיעה אנושה בחינוך היות והוא מתרגל לא להקשיב לאמא.
לכן,
קפיצה על הספה- אינה פגם חינוכי.
צעקה שירד- ישנו חשש לפגם חינוכי.
דוגמא נוספת
ילד הנוהג "כמנהג ישראל קדושים" ומצייר על קירות הבית. אין בפעולה הזו שום פגם חינוכי. לכן סגנון הפעולה שלנו לבלום אותו צריך להיות בפרופורציות הנכונות.
אני מבקש את סליחת הקוראים היות שבמאמר הזה לא נעלה פתרונות לבעיות. א- מפני שאין כאן מקומן.
ב- לתת "טיפים", עצות ודרכים להרגיע (להשתיק) ילדים זה לא דבר חכם במיוחד לעשות בלי לדעת באיזה בית הם גדלים, האם זה בית שיש בו הרבה צעקות, ריבים ובכי. האם בבית יש אווירה של חום ואהבה או יותר אווירה קשה של מחנק ולחץ. האם הילד רואה בהורים שלו אנשים בוגרים ומפוחדים, או אולי זוג שלא מפסיק לריב ולצרוח ואז ממילא הבית לא יציב מבחינתו.
כל העצות שרואים ותראו בחוץ באתרים, בעיתונים ובעלונים עצות יפות ונחמדות הן, אבל כל בית צריך הכרה כדי להצליח. וזו "העצה הקטנה" שלנו אליכם, שגם אותה יש לבחון בעין ביקורתית לטובת ילדינו.
והנה, לאחר שביררנו מהו חינוך ומהם אותם פעולות שהילדים עושים, כעת אנחנו מבינים שרק דברים הנוגעים לחייו הבוגרים של הילד נכנסים להגדרה של חינוך ובהם כדאי לנו להשקיע.
וזאת אומרת:
וכל מה שישפיע ישירות על חייו הבוגרים הרי כל אלו נכנסים לגדר של חינוך.
לעומת זאת:
וכל דבר שיכול להיות שישתפר עם הזמן או כל דבר שאין לו קשר לחייו הבוגרים של הילד, או כל דבר שניתן לשפר בתרגול פשוט אין לו שום קשר לחינוך.
ולמעשה, למה לנו לדעת בכלל מה נקרא פעילות חינוכית ומה נקרא פעילות גופנית גרידא? ובאמת שהתשובה היא העיקר.
א. כי זה ממש מרגיע לדעת שלא כל דבר שהילדים עושים בין לטוב ובין לרע יפגע, יזיק או ישפיע עליהם בימי בגרותם. ואז ממילא אנו ההורים נדע להוריד את הרגל מהגז של הלחץ החינוכי (הנרווים) , דבר שישפיע מיד על החניכים שלנו שירגישו טיפה יותר משוחררים ושמחים פשוט לחיות את חייהם.
ב. ברגע שנדע לחלק בין פעולות חינוכיות לפעולות סתמיות של היום יום, אז כל דבר שיש לו קשר בחינוך, מטיל עלינו המחנכים את המשימה להשקיע בו גם בצד של ההפעלה של קום ועשה. וגם לאחר מכן בשלבים הבאים של אותו ערך שאנו רוצים שהילד יגדל לתוכו.
ובשפה של היועצים החינוכיים: סתירה ובניין
אי"ה בשבועות הקרובים נרחיב יותר מהם אותם סתירה ובניין בחינוך. וכן נלמד יותר על הדרך הנכונה ביותר להנחיל ערכים חינוכיים בלב הילד בצורה הכי טובה וללא תופעות לוואי.
