מאמר חינוכי: חום ואהבה וגילוי חיבה. כמה, למה ואיך. פרקטיקה מעשית ומנוסה

גולת הכותרת! חום ואהבה!

כל כך הרבה מדברים על הנושא, כול המטפלים ממליצים על זה, כל המרצים זועקים את זה. והיום אי"ה נלמד איך לעשות את זה באמת בצורה הכי טובה והכי מומלצת לילדים שלנו.

לפני שניכנס לנושא הערה קצרה. מי שיחפש היטב בספרי המוסר של הדורות הקודמים כמעט ואין שום תזכורת בכל נושאי החינוך על העניין של הענקת חום ואהבה לילדים, יש ברמזים דקים על למשוך את הילדים בלשון רכה וחיך מתוק, אבל כמעט לא יותר מזה, דבר שמראה עד כמה הדור שלנו לוקה בחסר היות ואם נושא כ"כ פשוט וכ"כ טבעי דורש שיתזכרו עליו שישאר במרכז הבמה, וכ"כ הרבה צריך לדבר עליו, זה אומר דרשני. יש כאלה שיאמרו ירידת הדורות. אבל אני למדתי מרבותיי שזה עניין של שימת לב בלבד!

למה וכמה

תחילה מעט על צמד המילים הכול כך מדובר בדור הזה- חום ואהבה.

למה הילדים כ"כ צריכים להרגיש אהובים? מה הם לא יודעים שאבא ואמא אוהבים אותם "אהבה טבעית" כמו שהורים רבים אומרים. מה הם לא מבינים שאם הם הילדים שלנו אז "אני אוהבת אותו כי נתקעתי איתו" כמו שטענה אמא אוהבת!

אז זהו שלא! הם לא מבינים את מה שאנו טוענים! ולמה? כי הבתים שלנו "קצת" השתנו, יש יותר מידי הערות בבית כמו:

"כמה פעמים אמרתי לך...", "למה אתה לא מקשיב לי!", "תתנהג כמו ילד גדול", "ככה לא מתנהג ילד גדול", "אמא מאוד עצובה מהתנהגות שלך", "עכשיו אני ברוגז איתך", "אל תזרוק", "אל תקח", "אל תבוא", "אל תלך" וכו'.

בקיצור שיגעון!

וכל הערות האלה כפול מספר השעות שהילדים שומעים אותם כפול שבעת ימי השבוע מוכיחים לילדים שלא, הם לא אהובים, וזה לא משנה כמה פעמים נצעק "מה אתה לא מבין שאני אוהבת אותך!". המציאות הביתית מוכיחה אחרת. אז תחילה כדאי (חובה) להתחיל לצמצם את הערות בבית. ואח"כ להתחיל להוכיח במעשים את מה שאנו אומרים בפה.

אז למה הם צריכים את זה? "כי זה האוכל והמים של הנשמה". כך ענה רבי ומורי בתורת החינוך כשנשאל ע"כ. רוצים את זה יותר חריף?

"אם ההורים לא יכולים להעניק אהבה לילדים שלהם עדיף למסור אותם לאימוץ"

כך ענה מרן רבנו הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל לרב יחיאל יעקובסון כשנשאל על הורים שלא יכולים להעניק אהבה לילדיהם.

ועכשיו, לאחר שהבנו למה, יש לשאול כמה. והתשובה, כמה שיותר!

וכעת יש להבהיר שגילויי חיבה מצד ההורים צריכה להיות עבור הילדים בלבד! אומנם כדי לחזק את לב הקוראים כדאי לדעת מעט על טובות ההנאה שיכולים לצאת לנו ההורים מילדים המרגישים אהובים: פותר היפראקטיביות (סליחה בכפירה בנירולוגים), מרפא אפילפסיה, אסטמה, טיקים בפנים ובגוף, ושאר מחלות (סליחה בכפירה בפסיכולוגים), גורם לחלוף חומרים בריא יותר בגוף, מאזן את המוח ללמידה, והכי חשוב מגדל ילד מאושר! (סליחה משאר הספקנים) וכמובן שיש עוד הרבה טובות.

כוונה של חסד

מצוות צריכות כוונה! לכן, כשאני בתור אבא מגיע להעניק את האוכל והמים לילד שלי, אני מכוון אך ורק להעניק ללא כוונה לקבל חזרה. ואז גם ממילא הנתינה תהיה מושלמת גם לצד המקבל שלא ירגיש "שעושים לו טובה".

לכן, אם מדובר בילד "מופרע" אני לא יעניק לו חום ואהבה וגילוי חיבה כדי שהוא יירגע ויפסיק לשגע את העולם, אני יעניק לו את מה שהוא צריך כי הוא צריך, ובגלל שאני חייב לעשות את זה.

ואין הבדל בין ילד טוב ירושלים שכל היום גורס משניות לבין ילד שכל הזמן מקלל ומחפש איך לריב עם אמא ולעצבן את אבא, הילד הזה צריך אוכל ומים- חום ואהבה כאמור, והילד הזה צריך אוכל ומים- חום ואהבה כאמור. במילים אחרות חסד!

במידה והורה יגיע בגישה כזו של נתינה בתורת עשיית חסד בלבד, אז הוא יקיים את המצווה הזו בצורה הכי טובה וללא תופעות לוואי.

(אגב, ילד שיש לו בעיות משמעת כשיקבל גילויי חיבה יכול להיות שזה יגרום לו לזעם יותר גדול לתקופה לכן יש להתייעץ עם יועץ חינוכי ע"מ לאזן זאת. אומנם, למרות שיש סכנה כזו עדיין את המוטל עלינו אלינו לעשות ואין פטורים).

כוונות נסתרות של

אני יגלה כלפיו חיבה כדי שיכין שיעורי בית, או שיסדר את החדר, שלא יתחצף, שידבר יפה וכו' וכו',

מקלקלים ומשחיתים את נפש הילד ביותר. הילדים מבינים מעולה מה אנחנו רוצים מהם בסתר ובגלוי.

פְּרַקְטִיקָה

וכעת לפני העבודה המעשית מס' הערות קטנות:

א. כשתקראו את הדרכים להעניק חום ואהבה לילדיכם תחשבו כאילו אתם זה הילד וכך תוכלו להבין מה זה עושה לו וממילא מה זה עושה בנפש האדם.

ב. תבואו באמת לעשות נחת לשם ית' שאוהב כ"כ את הילדים וגם לעשות נחת לילדים עצמם.

ג. את הכתוב כאן יש לעשות בכל יום. אמרנו כבר אוכל ומים!

ועכשיו לפרקטיקה

• כשהילדים משחקים על הרצפה ועסוקים בשלהם וכמעט שלא שמים לב לעולם מסביבם אז יגיע אבא, יתכופף לאחד מהילדים, ויתן לו חיבוק קטן (חצי שניה לא להעיק עליו ולא לחנוק אותו). אחרי כמה דקות כשאמא נכנסת לאיזור המשחק, היא מעבירה את היד שלה על ראשו של אחד הילדים בצורת חצי לטיפה חמה וחצי הנחה קבועה. (זכרו לנסות לדמיין כאילו אתם הילדים).
• 
  
• בבוקר לאחר מלחמות בלתי נגמרות, צעקות ובכי מצד הילדים (ומצד ההורים), כשילדים יוצאים לכיוון המוסדות, אמא תעצור אותם (אפילו אם הם קצת רוטנים) ותיתן נשיקה קלה ותאמר לילד שלה "תדע שאני אוהבת אותך". ואם זה בכניסה לגן בזמן שהילד מנסה לנוס על נפשו מאימת הגננת האמא תאמר לו "אני כבר מחכה לבוא לקחת אותך" ותלך.
  ילדים יותר בוגרים יתביישו מגילויי חיבה ישירים לכן ניתן לגלות כלפיהם חיבה בדרכים אחרות כמו, לסדר להם את החולצה, ללטף מעט, צ'פחה קלה של חיבה וכו'. זה חשוב לא להרגיל את יושבי הבית לא לקבל משהו מהאוכל והמים המגיע להם.
• להתחיל לדבר טוב על הילדים גם ובפרט אם הם לא שומעים! זה אחד מהדרכים הכי טובות להעניק חום ואהבה לילדים. להרגיל את עצמנו להעריך אותם, ואז ממילא כשנבוא להעניק חיבה זה יהיה יותר אמיתי, דבר שיחבר בין הילדים להוריהם. למשל: לספר בטלפון לסבתא על רותי הקטנה שעזרה לאמא לארגן את התינוק (אפילו שרותי הקטנה הוציאה לאמא את הנשמה עד שעשתה את זה) ולספר את זה אפילו אם רותי הקטנה לא בבית כרגע.
  וכן לספר לחבר על יוסל'ה החמוד שהתפלל כ"כ יפה (למרות שהוא חיכה רק לסוכריות של "ימלוך"). להתרגל לדבר טוב!
• כשהילדים ישנים והם ממש מתוקים וחמודים ובעיקר שקטים, אז זה זמן מאוד טוב להיכנס לחדר לחבק ולנשק אותם בעודם ישנים. (שוב, לדמיין שאתם הילדים ומה זה עושה לכם).
• להרגיל בבית בדרך קבע את המילים: אני אוהב אותך, אתה חשוב לי, אני שמח שאת הבת שלי, אין כמוך, זכיתי בך, אתה ילד מיוחד מאוד, את ילדה צנועה, אתה ילד חכם. כל בית וסגנון הדיבור שלו.

זהו, הורים שיעשו מה שכתוב כאן ביום יום, בכל יום, ויתחילו להתרגל להעניק לילדים בכל יום את מה שהם צריכים באמת, יבנו לילדיהם וגם לעצמם בית אחר לחלוטין בית ברמה של מחנכים אמיתיים, בית של חיבה.

כמובן שיש עוד המון דרכים אבל לא באנו במאמר הזה להטריח את הקורא.

חשוב לדעת שזיכנו השם ית' לעלות מס' מאמרים עוקבים למאמר הזה, וזה יכול לתרום מאוד לחיזוק העניין.

במידה והמאמרים מועילים בעיני הקוראים נשמח לשמוע תגובות הארות והערות הן כאן והן במייל, ככל שנראה שיש תועלת לרבים בדברים נשתדל בכל שבוע אי"ה לעלות מאמר בנושאים חשובים אלו של חינוך וזוגיות.

נאחל לקוראים היקרים הצלחה מרובה.

ויהי רצון שתזכו לקשר מעולה עם ילדיכם!