ראשית יש לציין בתחילת מאמר שהדברים הנכתבים כאן הם נקודות כלליות בלבד. אומנם, הדברים באים לאחר שנים שנוסו בקרב משפחות רבות ע"י מחנכים ואנשי חינוך בכירים.
כעת לגוף הדברים. מלחמה, אזעקות והדי פיצוצים, על דברים כאלה לא מלמדים "באקדמיה לחינוך" של היועצים החינוכיים למיניהם. אבל באמת שיש דברים שאנו יודעים בוודאות שיכולים להועיל ביותר להמתיק את הגלולה המרה של מציאות חיינו, ובתקווה שהדברים יהיו לעזר וסיוע אמיתי.
- עצות כמו להימנע ככל הניתן משמיעת חדשות, אינן באמת ראליות היות והלחץ גדול. אומנם באמת כדאי לנסות רק לצמצם ולשמוע כל שעה בערך (בפרט משפחות החיות בתוך קו האש שקשה לדרוש מהם להתנתק לגמרי). ואם באמת כמות שמיעת ידיעות החדשות תרד ממילא גם הלחץ והחרדה, וההורים יהיו רגועים יותר לכלכל צעדיהם. והילדים כמו ההורים ירגישו את הקלילות וירגישו טוב יותר.
- לנסות ככל הניתן לשמור על סדר ולו"ז (במידה ויהיה דרישה נעלה לכאן דוגמא של לו"ז), כשהבית נשאר יציב כולל ארוחות סדורות בזמן, וזמני שינה פחות או יותר קבועים, הקרקע יותר יציבה, הראש יותר מאורגן, ואפילו אם בחוץ העולם יעבור טלטלות עדיין לילדים שלנו (ולנו) יהיה רוגע וסדר.
- לענות לשאלות הילדים! כמובן שאין לשתף יתר על המידה כמו על מי ירו, ואיפה נפלו הטילים וכו' וכו', רק באופן כללי לספר שיש מצב שהוא לא קל ועם ישראל צריך הרבה תפילות.
כדאי לענות מעט מאוד של השאלה של הילד, ויותר להרחיב על דברי אמונה ובטחון. למשל: "אמא מאיפה הפיצוצים?" תשובה: "יש עכשיו תקופה שהיא לא קלה, אבל תדע שהשם עושה לנו ניסים ונפלאות, אפילו ששולחים מלא טילים ב"ה כולם נופלים בשטחים פתוחים או מתפוצצים באויר ועם ישראל ניצל". (כך אני מדבר עם ילדיי בביתי, כל הורה ימצא את המילים המתאימות לבית שלו). - זמנים קשים כאלה חיברו משפחות רבות, ואפילו כאלה שהיו ממש בניתוק אחד מן השני, לכן אפשר לנצל זמנים יקרים אלו לתפילה משותפת, ישיבה יחדיו לדבר מעט על המצב ויותר על דברים שיסיחו את הדעת כמו: מקרים מצחיקים שקרו במשפחה או עם החברים, סתם לשתף על משהו שהיה, לדבר על היום שעבר וכו'. זמן זה הוא מצויין להורים להחמיא לילדים על האומץ שהם מגלים, למשל, שהולכים בנחת לממ"ד, עוזרים לאחים הקטנים, עוזרים להורים וכו' לא חסר, בתקופה כזו הבית מתגלה בצורה הכי יפה שלו!
בתקווה שהדברים יהיו לעזר וסיוע, ובתפילה אמתית לשם יתב' שיאמר די לצרותינו ויזכנו לגדל את ילדינו בנחת.
